תווים לגיטרה למתחילים: המדריך המלא לקריאת תווים וטאבים

שלום לכולם, אסף חסקי כאן. לשתף אתכם במדריך מקיף שיעזור לכם לפצח את סודות התווים והטאבים. 

אתה מסתכל על דף מלא סמלים. עיגולים, קווים, מספרים. זה נראה כמו סינית.

והשאלה הגדולה צפה ועולה: "אני באמת חייב ללמוד את כל זה כדי פשוט לנגן שיר?"

זו שאלה מצוינת. 

אחרי יותר מ-15 שנים כמורה לגיטרה, אני שמח לבשר לך כי לדעתי, התשובה הקצרה היא: לא. אתה לא חייב.

התשובה האמיתית היא: אם תבין את השפה הזו, תגלה עולם מוזיקלי חדש ועשיר הרבה יותר. זה ההבדל בין לטייל עם מפה לבין ללכת לאיבוד.

המדריך הזה נועד לעשות לך סדר בבלאגן.

לא משנה אם מעולם לא החזקת גיטרה או אם אתה כבר מנגן כמה אקורדים ומרגיש תקוע. אנחנו הולכים לפצח יחד את הסודות של שתי השפות האלה - תווים וטאבים.

נבין מה כל אחת נותנת לך, ואיך להשתמש בשתיהן כדי להפוך לנגן עצמאי, בטוח וחופשי יותר.

יסודות התווים המוסיקליים

תחשוב על מוזיקה כמו על שפה.

אם שירים הם הסיפורים והאקורדים הם המשפטים, אז התווים... הם האותיות. כל תו הוא 'אות' שמייצגת צליל מדויק.

וה'חמשה' (חמשת הקווים שאתה רואה)? זה פשוט הדף שעליו כותבים את השפה הזו. כל תו מקבל מיקום מדויק על הקווים או ביניהם, וזה מה שאומר לנו איזה צליל לנגן.

וכאן מגיע סוד קטן וחמוד של הגיטרה.

לגיטרה יש קשר מיוחד עם תווים. היא קצת 'צנועה' – היא תמיד נשמעת אוקטבה אחת נמוך יותר ממה שכתוב לה על הדף. זה נשמע מסובך? ממש לא. זו פשוט עובדה שמתרגלים אליה אחרי שני תרגילים. ברגע שיודעים את הכלל, פשוט יודעים.

כדי להתחיל "לדבר" את השפה הזו, יש שלושה מושגי יסוד שצריך להכיר:

• אורך התו: כמה זמן כל צליל "חי"? האם הוא קצר וקופצני או ארוך ומתמשך? זה מה שקובע את הקצב והגרוב של השיר. אורך התו - יכול להיות במצבים שונים: אורך של שלם =1 אורך של חצי = 1/2 אורך של רבע = 1/4 אורך של שמינית = 1/8 אורך של חלקי שש עשרה = 1/16.  

הפסקות - סימני שתק באורכים שונים (סופרים אותם אך לא מנגנים בהם כלום):

• הפסקה: השקט שבין הצלילים. לפעמים, מה שלא מנגנים חשוב לא פחות ממה שכן. זה מה שנותן למוזיקה "לנשום".

• תיבה: חשוב על זה כמו על "בית" בשיר. זו קבוצה קטנה של פעימות שעוזרת לנו לארגן את המוזיקה ולדעת תמיד איפה אנחנו נמצאים.

כדי להבין איך התווים מתורגמים לגיטרה, הנה טבלה פשוטה:

טבלת מיקומי תווי נגינה בגיטרה למתחילים:

תו	מיקום על הגיטרה (מספר מיתר ומספר סריג)
מי	מיתר 1 פתוח
פה	מיתר 1, סריג 1
סול	מיתר 1, סריג 3 / מיתר 3 פתוח
לה	מיתר 1, סריג 5 / מיתר 5 פתוח
סי	מיתר 1, סריג 7 / מיתר 2 פתוח
דו	מיתר 1, סריג 8 / מיתר 2, סריג 1
רה	מיתר 1, סריג 10 / מיתר 2, סריג 3 / מיתר 4 פתוח

זכרו, כל תו יכול להופיע במספר מקומות על הגיטרה, וזה אחד האתגרים המעניינים בנגינה!

אחרי הצצה שכזו, הבה נעמיק לשמות התווים.

המדריך המהיר ליסודות המוזיקה

ברוכים הבאים לעולם המוזיקה! כדי להתחיל לנגן, לשיר או ליצור, יש כמה מושגי יסוד שחשוב להכיר. המדריך הזה יסביר לכם בפשטות על שני המרכיבים החשובים ביותר בכל שיר: הצלילים (ה"מה" מנגנים) והקצב (ה"מתי" מנגנים).

עולם הצלילים והמנגינה

הדרך הטובה ביותר להבין צלילים היא לדמיין מקלדת של פסנתר.

הקלידים הלבנים: הבסיס של המוזיקה

לכל קליד לבן בפסנתר יש שם קבוע, שמסומן באות אנגלית. אלו הם שבעת התווים הבסיסיים:

דו (C) | רה (D) | מי (E) | פה (F) | סול (G) | לה (A) | סי (B)

מה המרחק בין הצלילים? (טונים וחצאי טונים)

במוזיקה, המרחק בין צלילים נמדד ב"טונים". המרחק הקטן ביותר שקיים נקרא חצי טון.

תחשבו על זה כמו צעדים קטנים. בפסנתר, המרחק בין כל קליד לקליד הצמוד אליו (בין אם הוא שחור או לבן) הוא תמיד חצי טון אחד.

• בין מי לפה אין קליד שחור, ולכן המרחק ביניהם הוא חצי טון.

• בין דו לרה יש קליד שחור באמצע. לכן, כדי להגיע מדו לרה, צריך לעשות שני צעדים של חצי טון. שני חצאי טון שווים לטון שלם.

הקלידים השחורים: הצלילים ש"בין לבין"

הקלידים השחורים מקבלים את שמם ביחס לקלידים הלבנים שלידם. יש להם שני שמות אפשריים:

1. דיאז (#): אומר "חצי טון למעלה". הקליד השחור שנמצא מימין ל"דו" נקרא דו דיאז (C#), כי הוא גבוה מ"דו" בחצי טון.

2. במול (♭): אומר "חצי טון למטה". אותו קליד שחור נמצא גם משמאל ל"רה", ולכן אפשר לקרוא לו גם רה במול(D♭), כי הוא נמוך מ"רה" בחצי טון.

אז כן, לדו-דיאז ורה-במול יש בדיוק את אותו הצליל! השם שבו נשתמש תלוי בהקשר המוזיקלי של השיר.

חידה קטנה: מה קורה כשאין קליד שחור?

לפי ההיגיון הזה, אם נעלה מ"מי" בחצי טון (מי דיאז), נגיע ישירות לתו "פה". ואם נרד מ"פה" בחצי טון (פה במול), נגיע ישירות לתו "מי".

איך כותבים מנגינות בעזרת תווים על "חמשה"?

רוצים להבין איך כותבים מוזיקה? זה פשוט יותר ממה שזה נשמע! כדי "לצייר" מנגינות על דף, אנחנו משתמשים במשהו שנקרא "חַמְשָׁה".

מה זאת "חמשה"?

תחשבו על דף עם 5 שורות, זו מעל זו. זה הכל. זה הבסיס שעליו כותבים את התווים.

המיקום של כל תו על 5 השורות האלה (או ברווחים שביניהן) הוא מה שאומר לנו איזה צליל לנגן.

דמיינו את החמשה כמו סולם:

• תו שנמצא גבוה יותר על הסולם = צליל גבוה יותר.

• תו שנמצא נמוך יותר על הסולם = צליל נמוך יותר.

זה בדיוק כמו בפסנתר: ככל שמתקדמים ימינה על הקלידים, הצלילים נהיים גבוהים יותר. כשהתווים על הדף "מטפסים" למעלה, זה הסימן להתקדם ימינה על הפסנתר.

וכדי לדעת באיזה סדר לנגן את הצלילים, פשוט קוראים את התווים משמאל לימין, ממש כמו שקוראים ספר.

עולם הקצב והזמן

קצב הוא מה שגורם למוזיקה לזוז ונותן לה "דופק".

• פעמה (Beat): זהו הדופק הקבוע של השיר, היחידה שאתם רוקעים איתה ברגל באופן טבעי.

• מפעם (Tempo): זוהי המהירות של המוזיקה. היא נמדדת ב-BPM (פעמות לדקה). טמפו מהיר يعني יותר פעמות בכל דקה.

• תיבה (Measure/Bar): כדי לשמור על סדר, מארגנים את הפעמות בקבוצות קבועות שנקראות "תיבות". למשל, אפשר להחליט שכל "קבוצה" כזו תכיל 4 פעמות.

• משקל (Time Signature): זה הסימון שנראה כמו שבר בתחילת דף התווים (למשל, 44​). הוא אומר לנו שני דברים:

  • הספרה העליונה: כמה פעמות יש בכל תיבה (בדוגמה שלנו: 4).

  • הספרה התחתונה: איזה סוג תו מקבל פעמה אחת (בדוגמה שלנו: 4 מסמל "תו רבע").

משך הצלילים (כמה זמן כל תו נמשך?)

לא כל הצלילים נמשכים אותו זמן. יש תווים ארוכים וקצרים. היחסים ביניהם פשוטים מאוד, כמו חלוקה של עוגה:

• שלם: תו ארוך מאוד (לרוב ממלא תיבה שלמה של 44​).

• חצי: נמשך חצי מהזמן של "שלם" (שווה ל-2 פעמות במשקל 44​).

• רבע: נמשך רבע מהזמן של "שלם" (שווה לפעמה אחת במשקל 44​).

• שמינית: נמשך חצי מהזמן של "רבע".

• וכן הלאה...

ומה קורה כששותקים? (סימני שתק)

במוזיקה, גם לשקט יש תפקיד. לכל תו מנוגן יש סימן "שתק" תואם באותו אורך. אם אתם רואים "שתק של רבע", זה אומר שצריך להיות בשקט למשך זמן של פעמה אחת, לפני שממשיכים לנגן את התו הבא.

להבין את הטאבים בגיטרה

טאבים (TAB או Tablature) הם שיטת תיווי ייחודית לכלי מיתר, והם קלים יותר ללמידה ממערכת התווים המסורתית. בניגוד לתווים שמציינים איזה תו לנגן, טאבים מראים לכם בדיוק היכן למקם את האצבעות על הגיטרה.

טאב מורכב משש שורות המייצגות את ששת מיתרי הגיטרה. המיתר העליון (מי דק) נמצא בשורה העליונה, והמיתר התחתון (מי עבה) נמצא בשורה התחתונה. כלומר בטאבים הקווים של המיתרים הם הפוכים למיקום הפיזי שלהם בגיטרה (הרי ה"מי" העבה, הבס, הוא המיתר העליון על הגיטרה, והמיתר "מי" הדק הוא התחתון ביותר על הגיטרה עצמה).

את הטאבים קוראים משמאל לימין (את כל השורות ביחד). אם מופיעים שני מספרים אחד מתחת לשני זה אומר שצריך לנגן שני צלילים באותו זמן.

```

E|-----0-----3-----5-----|

B|---1-----3-----6-------|

G|------------------5----|

D|------------------------|

A|------------------------|

E|------------------------|

```

בדוגמה זו, אתם מנגנים את: 

1. התו "דו" במיתר 2 סריג 1

2. לאחר מכן "מי" פתוח במיתר 1 סריג 0 

3. ואז "רה" במיתר 2 סריג 3

4. אחר כך "סול" במיתר 1 בסריג 3

5. ואז "פה" במיתר 2 בסריג 6 

6. לאחר מכן "לה" במיתר 1 בסריג 5

7. ולבסוף "דו" במיתר 3 בסריג 5.

היתרון הגדול של טאבים הוא שהם אינטואיטיביים ומראים בדיוק איפה לשים את האצבעות. החיסרון הוא שהם לרוב לא מציינים את הקצב או את המשך של כל תו. לכן, לעתים קרובות נעזרים בהאזנה לשיר במקביל לקריאת הטאבים.

צעדים ראשונים בקריאת תווים לגיטרה

מוכן לנגן את התווים הראשונים שלך? לא בעוד שבוע, לא מחר. עכשיו.

בוא נתמקד במשימה אחת פשוטה: המיתר הראשון, הדק ביותר. נכיר שלושה חברים חדשים:

1. מי: כשאתה מנגן על המיתר כשהוא פתוח.

2. פה: כשהאצבע לוחצת על הסריג (הריבוע) הראשון.

3. סול: כשהאצבע לוחצת על הסריג השלישי.

זו כל החבורה, בינתיים.

המשימה הראשונה שלך פשוטה: "לשחק" רק עם שלושת התווים האלה. נגן אותם לאט. מי, פה, סול. סול, פה, מי. המטרה היא לא מהירות, אלא שהעין, המוח והאצבע יתחילו לדבר באותה שפה. שתרגיש את החיבור הזה נוצר.

עכשיו, יש כל מיני "ראשי תיבות" ושיטות שינון כדי לזכור איפה כל תו נמצא. אפשר להשתמש בהם. אבל אני רוצה להציע לך דרך טובה ויעילה יותר: פשוט לנגן. הזיכרון הטוב ביותר הוא לא בראש, הוא באצבעות. כשתנגן את התווים מספיק פעמים, לא תצטרך "להיזכר" איפה הם. אתה פשוט תדע.

מוכן למבחן האמיתי? בוא נהפוך את הנקודות האלה על הדף למנגינה שכולם מכירים.

נסה לנגן מנגינה פשוטה כמו "יונתן הקטן". לאט. תן לעין לזהות את התו, תן למוח לשלוח את הפקודה, ותן לאצבע לבצע.

זה הרגע בו תבין: אתה כבר לא סתם מזיז את האצבעות.

אתה קורא מוזיקה.

שיטות לימוד יעילות לקריאת תווים

איך מנצחים את המשימה הזו? לא בכוח. בחוכמה.

הנשק הסודי שלך הוא לא מרתון של שעות, אלא חמש דקות מרוכזות. כל יום.

עקביות קטנה מנצחת תמיד מאמץ אדיר וחד-פעמי. זה הכלל.

רוצה להפוך את האימון הזה למשחק? מצוין. יש אפליקציות נהדרות שהופכות את התרגול לכיף (אני ממליץ בחום על Music Tutor או Perfect Ear).

וזכור דבר אחרון וחשוב:

בהתחלה, כל תו ידרוש ממך מאמץ. תצטרך לחשוב. זה טבעי לגמרי.

אבל אז, יום אחד, בלי שתשים לב, זה יקרה. המוח יפסיק לתרגם, והעיניים יתחילו פשוט... לקרוא. האצבעות ידעו לאן ללכת, כאילו מעצמן.

אל תוותר רגע לפני הרגע הקסום הזה.

מרגיש שאתה רוצה מדריך אישי שילווה אותך בדרך? מישהו שיקצר לך את התהליך וידאג שתגיע לרגע הזה מהר יותר?

בדיוק בשביל זה אני כאן.

שלח לי הודעה בוואטסאפ או התקשר, ונדבר.

נבנה יחד את המסלול המדויק והנכון ביותר עבורך.

ביטחון עם טאבים

טאבים הם מפת האוצר. הדרך המהירה ביותר לנגן את השירים שאתה אוהב, בלי להסתבך בתיאוריה.

אבל גם למפת אוצר יש שפה משלה. כדי להשתמש בה נכון ולא ללכת לאיבוד, יש ארבעה כללי זהב:

1. התחל מהניצחון הבטוח.

אל תקפוץ ישר לסולו מסובך. בחר שיר פשוט שאתה אוהב, משהו כמו "Smoke on the Water". המטרה הראשונה היא לסיים שיר שלם, להרגיש את ההצלחה. זה הדלק שיניע אותך קדימה.

2. למד לפענח את הקוד.

הסימנים הקטנים האלה - h (Hammer-on), p (Pull-off), ^ (Bend) - הם לא קישוט. הם ההוראות שנותנות לשיר את הנשמה שלו. זה ההבדל בין לנגן צלילים לבין לנגן מוזיקה.

3. מהירות היא אויב. דיוק הוא חבר.

אף אחד לא נולד מהיר. תתחיל לאט, לאט עד כדי גיחוך, עם מטרונום. כשהאצבעות שלך יודעות בדיוק לאן ללכת בלי טעויות, המהירות תגיע מעצמה. תמיד.

4. תן לאוזן להוביל את האצבעות.

הטאבים אומרים לך מה לנגן. השיר המקורי אומר לך איך לנגן את זה. את התחושה, את הגרוב, את הלב. אל תנגן כמו רובוט. תאזין, תספוג, ואז תנגן.

איפה מוצאים מפות אוצר איכותיות? יש שלושה אתרים שאני סומך עליהם בעיניים עצומות:

• Ultimate Guitar

• Songsterr

• Guitar Pro

הסוד הגדול ביותר בטאבים נמצא ב"קודים" האלה. כשאתה רואה משהו כמו 12b14, זו לא טעות הקלדה. זו הזמנה. הזמנה למתוח את המיתר, להוסיף רגש, להישמע כמו הגיבורים שלך.

השקע את הזמן כדי לפענח את הסימונים האלה. כל סימן שתלמד הוא עוד מפתח שאתה מוסיף לצרור שלך, עוד דלת לעולם שלם של צלילים שתוכל לפתוח.

שילוב תווים וטאבים בנגינה

אז מה המסקנה? מה חשוב יותר, תווים או טאבים?

זו השאלה הלא נכונה.

השאלה הנכונה היא: למה לבחור כשאפשר לקבל את שניהם, ולהפוך לנגן חזק פי שניים?

תחשוב על זה ככה:

התווים הם ה"למה". הם השפה האוניברסלית של המוזיקה. הם מסבירים לך את ההיגיון, את ההרמוניה, את הסיפור שהשיר מספר. הם מאפשרים לך לדבר עם כל נגן בעולם.

הטאבים הם ה"איך". הם המפה המדויקת לגיטרה. הם מראים לך את הדרך הקצרה והיעילה ביותר להוציא את הצליל הזה מהכלי הספציפי שלך.

נגן שיודע רק תווים יחפש את הדרך. נגן שיודע רק טאבים ינגן בלי להבין את ההקשר.

אבל נגן שמבין את שניהם? הוא בלתי ניתן לעצירה.

לכן היום, כל פרסום מקצועי נותן לך את שניהם יחד – התווים למעלה, והטאבים מתחת. זו אבן הרוזטה שלך. היא מראה לך בזמן אמת איך ה"למה" הופך ל"איך".

כשתלמד שיר חדש, תאמץ לעצמך הרגל של מקצוענים:

הבן את הסיפור בעזרת התווים, ובצע אותו במדויק בעזרת הטאבים.

זו הדרך להפוך ממישהו שמנגן שירים, למוזיקאי שמבין אותם.

בשורה התחתונה ומבט קדימה

ללמוד לקרוא מוזיקה זה לא עוד "מיומנות". זה כוח-על.

זה הכוח להסתכל על כל דף תווים ולהפוך אותו למוזיקה. זה החופש לנגן כל שיר שתרצה, ולא רק את אלה שמצאת להם וידאו ביוטיוב. זו היכולת לדבר בשפה שכל מוזיקאי בעולם מבין.

הדרך לכוח-העל הזה פשוטה, והיא מבוססת על כמה אמיתות:

• עקביות קטנה מנצחת מאמץ גדול. (5 דקות כל יום).

• מתחילים במשפט, ורק אז כותבים סיפור. (התקדמות הדרגתית).

• התווים הם ה"למה", הטאבים הם ה"איך". (אתה צריך את שניהם).

• האוזן היא המצפן. (תמיד תקשיב למנגינה שאתה מנגן).

מוכן לקחת את זה לשלב הבא? להפוך את זה למקצוענות אמיתית?

יש שני ספרים שהם התנ"ך של כל גיטריסט רציני בתחום הזה: "A Modern Method for Guitar" ו-"Reading Studies for Guitar" של ויליאם לוויט. הם יחכו לך כשתהיה מוכן.

נתקעת בדרך? יש תרגיל ספציפי שלא מסתדר?

אל תישאר עם זה לבד. בדיוק בשביל הרגעים האלה אני כאן.

שלח לי מייל או פנה בטלפון. אני מציע גם שיעורים סריג (פרט fret)יים וקבוצתיים שכל המהות שלהם היא לפצח את הקוד הזה יחד, ולהפוך אותו לחלק טבעי ממך.

היכולת לקרוא מוזיקה היא לא היעד.

היא המפתח שפותח את כל הדלתות.

לך תפתח אותן.